חוקי הברידג׳

דף זה מתאר את ברידג׳ החוזה כפי שהוגדר בחוקים הבינלאומיים של הפדרציה העולמית לברידג׳ (WBF). אין לבלבל בין החוקים לבין קונבנציות הכרזה, שהן הסכמות בין שותפים: הן מטופלות בנפרד, בדף הכרזות.

החפיסה והשחקנים

משחקים בחפיסה של 52 קלפים, בלי ג׳וקר. ארבעת הצבעים הם ספייד ♠, לב ♥, יהלום ♦ ותלתן ♣. בכל צבע הקלפים נעים מהאס (הגבוה ביותר) עד השתיים: אס, מלך, מלכה, נסיך, 10, 9... עד 2.

ארבעת השחקנים מסומנים לפי רוחות השמיים. צפון ודרום הם שותפים, זה מול זה; גם מזרח ומערב. כל שחקן מקבל את 13 הקלפים של יד; ארבע הידיים יחד מהוות חלוקה.

הלקיחות

לקיחה (או קופה) מורכבת מארבעה קלפים, אחד מכל שחקן, המונחים בכיוון השעון. השחקן הראשון בוחר את הצבע. האחרים חייבים לענות בצבע הזה אם יש להם; אחרת הם משחקים כל קלף. הלקיחה שייכת לקלף הגבוה ביותר בצבע שנפתח, אלא אם מישהו שיחק אטו: אז האטו הגבוה ביותר מנצח. מי שזכה בלקיחה פותח את הבאה. בחלוקה יש 13 לקיחות.

ההכרזות

לפני המשחק השחקנים מכריזים לפי תור, החל במחלק. כל אחד יכול:

• להכריז רמה ודנומינציה, למשל ״1♥״ או ״2SA״;
• לעבור;
• לדבל את ההכרזה האחרונה של היריבים, או לרידבל את הדבל של היריבים על ההכרזה שלו.

כל הכרזה חייבת להיות גבוהה מקודמתה: רמה גבוהה יותר, או אותה רמה בדנומינציה גבוהה יותר. הסדר העולה הוא תלתן, יהלום, לב, ספייד ואז ללא אטו. אחרי 1♥ אפשר להכריז 1♠ או 1SA, אבל לא 1♦. ההכרזות נעצרות אחרי שלוש passes רצופים; אם כל ארבעת השחקנים עוברים מיד, החלוקה משוחקת מחדש (חלוקה ״עברה״).

החוזה, האטו וללא אטו

ההכרזה האחרונה הופכת לחוזה. הרמה מציינת את מספר הלקיחות שיש לנצח מעבר לשש: חוזה של 4♠ דורש 10 לקיחות מתוך 13, חוזה של 3SA דורש 9. רמה 1 דורשת אפוא 7 לקיחות, רמה 7 דורשת את כולן.

הדנומינציה קובעת את האטו: ב‑4♠, הספייד גובר על כל שאר הצבעים. בללא אטו (SA) אין אטו: רק הקלף הגבוה ביותר בצבע שנפתח לוקח את הקופה.

המכריז והמת

המכריז הוא השחקן בצד שזכה בהכרזות שנקב ראשון בדנומינציה של החוזה. השחקן משמאלו פותח (משחק את הקלף הראשון). השותף שלו מניח אז את קלפיו גלויים על השולחן: זהו המת, שאת קלפיו משחק המכריז. שני השחקנים האחרים הם המגינים.

בחלוקה הזו צפון פותח ב‑1SA ודרום סוגר ב‑3SA: צפון נקב ראשון בללא אטו, ולכן הוא המכריז. מזרח, משמאלו, פותח; דרום הוא המת. כשהקלפים גלויים, החוזה הזה מניב 10 לקיחות, אחת יותר מ‑9 הנדרשות.

הפגיעוּת

צד פגיע מרוויח יותר אם הוא מצליח במשחק מלא או בסלם, אבל משלם יותר על כישלונות. בדופליקט, הפגיעות והמחלק נקבעים לפי מספר החלוקה, במחזור של 16 חלוקות. ארבע הראשונות:

במשחק חופשי (רובר), צד נעשה פגיע מרגע שניצח במשחק מלא. בשיקגו חל מחזור של ארבע חלוקות.

הניקוד

בדופליקט, כל לקיחה שנדרשת מעבר לשש שווה 20 נקודות בצבע מינורי (♣ ♦), 30 בצבע מז׳ורי (♥ ♠) וב‑ללא אטו (40 עבור הראשונה). אם נקודות הלקיחות האלה מגיעות ל‑100, החוזה הוא משחק מלא: 3SA, 4♥, 4♠, 5♣ או 5♦. מתווסף לכך בונוס: 50 עבור חוזה חלקי, 300 עבור משחק מלא לא פגיע, 500 כשפגיע. סלם קטן (רמה 6) מוסיף 500 או 750, סלם גדול (רמה 7) 1,000 או 1,500.

נפילה לא מכופלת עולה 50 נקודות על כל לקיחה חסרה (100 במצב פגיע). כשהחוזה מכופל היא עולה 100, ואחר כך 200, 200 ו-300 על כל לקיחה נוספת, או 200 ואחר כך 300 על כל לקיחה במצב פגיע; כפל נוסף (רידבל) מכפיל את הסכומים האלה. בטורניר משווים לאחר מכן את הניקוד בין השולחנות ששיחקו את אותה מסירה, בנקודות התאמה או ב-IMP.